שטחים תמורת שטחים

שימוש לרעה בדמוקרטיה

מאת אביגדור ליברמן, יו"ר מפלגת ישראל ביתנו
 
"מי שדוחף את הח"כים הערבים החוצה, מתחיל תהליך שעלול להיגמר בפרלמנט ערבי ישראלי, בדרישות לאוטונומיה ובאינתיפאדה בתוך ישראל", כותב שחר אילן במאמרו "חזון של כנסת בלי ערבים" ("הארץ", 24.3).

לצערי, השאיפות להקמת פרלמנט ערבי ישראלי ולאוטונומיה בתוך שטחי מדינת ישראל מקננות זה זמן בקרב מנהיגי הציבור הערבי בישראל. במסמך "החזון" מפורט האופן שבו המהלך יתבצע.

יש להוסיף לכך אמירות כגון "לעולם לא נכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית", השתתפות בהלוויות ובאזכרות של מרצחים, שריפת דגל המדינה, יידוי אבנים על כלי רכב, הלינץ' שכמעט נעשה בפקחי עיריית ירושלים וכינוי פעולות צה"ל שנועדו להגן על תושבי שדרות "פשע נגד האנושות" - כל אלה רק מוסיפים להסלמה הגוברת, המלובה ומגובה בידי ההנהגה הערבית בישראל.

אינני מכיר עוד מדינה בעולם שהיתה מתירה לאזרחיה חופש פעולה כזה. במהלך מלחמת פוקלנד נאלצו כדורגלנים ארגנטינאים ששיחקו בקבוצות באנגליה לשוב לארגנטינה. רק לפני כשבועיים בספרד, במשחק כדורגל שנערך בין "אתלטיק בילבאו" ל"ויאדוליד", בעת דקת דומייה לזכר חבר מועצה מקומית שנרצח יומיים קודם לכן, קראו אוהדים מקומיים קריאות עידוד לאט"א, המחתרת הבאסקית. התביעה הכללית בספרד פתחה מיד בחקירה כדי לאתר את מי שפגעו בזכרו של הנרצח ובבני משפחתו; עבירה שבספרד דינה מאסר.

רק בישראל איש הישר בעיניו יעשה. אין דין ואין דיין. סעיף 5 ל"חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה" קובע, כי "הפוגע בכבוד דגל המדינה, או בכבוד סמל המדינה... או משתמש באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו מאסר עד שנה אחת". שריפת הדגל ופגיעה בכבודו נהפכו לדבר שבשגרה. מדי שבוע נערכות עצרות בערים ערביות ברחבי הארץ, בהשתתפות ההנהגה הערבית, שבהן שורפים את דגל המדינה - אולם החוק לא נאכף מעולם.

סעיף 144 ד2 לחוק העונשין קובע, כי "המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו... דינו מאסר חמש שנים". את מהומות אוקטובר אין צורך להזכיר, ולא את ועדת אור, שקבעה כי "יש יסוד מוצק לקבוע, כי המסרים (של ההנהגה הערבית, א"ל)... תרמו תרומה של ממש לאירועים אשר התרחשו באוקטובר 2000, בהכשירם את הלבבות ובהלהיטם את הציבור לעמוד באופן תקיף ועימותי, כנגד המדינה וכוחות המשטרה אשר פעלו מטעמה להשלטת החוק והסדר". והחוק הקיים? מובן שאינו נאכף.

הניסיון להדביק ל"ישראל ביתנו" תוויות שליליות, ולהציג את עמדתנו ביחס לזכותנו על הארץ כגזענות וכהסתה נגד הציבור הערבי - אינו תואם את המציאות. אינני מוצא הבדל בין מעשיה של טלי פחימה למעשיו של עזמי בשארה, והדבר נכון גם לגבי לרב הירש והשייח ראאד סאלח.

מובן שאינני מקבל את המאבק האלים שמקדמת ועדת המעקב נגד צעירים במגזר הערבי המעוניינים להתנדב לשירות לאומי, תוך כדי הפיכתם למנודים בחברה הערבית.

הדרישה האחת והיחידה מאזרחי מדינת ישראל, בלא הבחנה בין יהודי, מוסלמי או נוצרי, היא להיות נאמנים למדינה ולערכיה כמדינה יהודית. כפי שהיהודים החיים במרוקו נאמנים למלך, על המיעוטים החיים בישראל להיות נאמנים למדינה שבה הם חיים. אינני טוען לסתימת פיות או לפגיעה בחופש הביטוי, אולם יש מחאה לגיטימית ויש שימוש לרעה בדמוקרטיה.