ח"כ חמד עמאר בטור אישי בעקבות הפיגוע בהר הבית

ח"כ חמד עמאר בטור אישי בעקבות הפיגוע בהר הבית

סוף שבוע קשה עבר על העדה הדרוזית מאז יום שישי בבוקר, רגע היוודע נפילתם של שני השוטרים בני העדה, האיל סיתאוי וכמיל שנאן. אני מכיר אישית את שתי המשפחות, חברי שכיב שנאן אביו של כמיל, ח"כ לשעבר במפלגת העבודה, איש שוחר שלום ודו-קיום שהיו לו את כוחות הנפש לעמוד מעל ארון בנו ולדבר על דו-קיום ושלום ולבקש כי בנו יהיה אחרון החללים. את עפיף סיתאוי, אביו של האיל, ביקרתי לפני כשנה וזכיתי להכיר את משפחתו הנפלאה. האיל התחתן רק לפני כשנה ובנו הבכור נולד לפני כשלוש שבועות. כעת יאלץ בנו התינוק  לגדול מבלי להכיר את אביו הגיבור. שני גיבורים נפלו במקום קדוש, בעודם עומדים עם גבם להר הבית משום שלא האמינו כי רוצחיהם מוגי הלב יכולים לצאת מתוך המתחם הקדוש. 3 מחבלים שפלים ופחדנים ירו בהם מאחור ללא קרב.

ירי בגב במקום הקדוש ביותר ובשם האל, האם זו היא דתו של אלוהים? זו בשום אופן לא הדת של האלוהים שלנו, של בני האדם. ההסתה הדתית ולא רק הפוליטית מובילה לרצח וזה מה שקרה הפעם. יש לנקוט ביד הקשה ביותר כלפי המסיתים כדי שאיש לא יעז אפילו לצייץ דבר הסתה. הגיע הזמן שהמדינה תגן על עצמה ועל אזרחיה למען עתידה.

המנהיגות הערבית ברובה נהגה באופן מגונה, במקום לגנות את הפשע הנתעב הם מילאו את פיהם מים, זו פחדנות, זו אינה מנהיגות! האם הם מפחדים שיאבדו קולות? על מנהיג להנהיג ולא להיות מובל בידי קיצונים ומוסתים. הם צריכים להתבייש. על מנהיג להיות קודם כל אדם ובן אנוש ולצערי בינתיים הם לא הוכיחו שהם כאלו. אם אלו המכונים ההנהגה הערבית היו מגלים מעט אומץ ואנושיות, הדבר היה מרגיע את הרוחות. בשתיקתם הם ממשיכים ללבות את האש ואת ההסתה. אני פונה להנהגה הערבית: אסור שדו-קיום יהיה חד צדדי!

אני קורא לבני העדה הדרוזית לגלות איפוק, על אף הכאב הנורא, כי אנו קורצנו מחומר אחר, חומר אנושי הדוגל בשלום ואהבת האדם. אסור להגרר למעשים לא חוקיים. אני דורש מהמשטרה ומכל זרועות הביטחון לעשות את כל האפשר על מנת שמקרים כאלו לא ישנו.

חשוב לי לפנות לציבור הישראלי, העדה הדרוזית קיבלה מכם חיבוק גדול וחם מאד בעקבות האירועים הקשים. אני מבקש מכם כי ברית האחים בינינו לא תסתיים בשכול ובשורות כוחות הביטחון. בני ובנות העדה רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית באופן מלא ושווה וממלאים את כל החובות. אני מבקש מכם שלא תשכחו אותנו גם בחיי היום-יום וגם בנושאים שאינם חיים ומוות, כמו דיור, שילוב בשירות הציבורי ובתעסוקה.

לא נותר לי אלא להצטרף לקריאתו של אביו של כמיל שנאן הגיבור ולקוות כי שני הלוחמים האמיצים הללו אכן יהיו הקורבנות האחרונים ושלא נדע עוד צער. ולהנהגה הערבית אני חוזר ואומר: דו-קיום ושכנות טובה לא יכולים להיות עניין חד-כיווני.

עדכונים נוספים