מו"מ ללא אשליות / אביגדור ליברמן

מו"מ ללא אשליות / אביגדור ליברמן

חשוב לנהל מו"מ – וחשוב עוד יותר שמו"מ יתנהל על בסיס המציאות וללא אשליות.

אמרתי כבר פעמים רבות שהסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו ניתן לפתרון, לפחות לא בשנים הקרובות, ומה שכן ניתן וחשוב לעשות הוא לנהל את הסכסוך.

עמדת "ישראל ביתנו" באשר לעקרונות הבסיסיים של המו"מ ברורים: אסור להסכים שהמו"מ יתנהל על בסיס הכרה בקווי 1967 (שאבא אבן קרא להם גבולות אושוויץ) וחשוב להבהיר מראש, כבר בתחילת המו"מ, שלא תהיה שום הקפאה. לא בירושלים ולא ביישובים היהודיים ביהודה ושומרון. מעבר לכך, "ישראל ביתנו" תעקוב אחר המו"מ ותקבע את עמדתה בהתאם להתפתחויות.

לאור העובדה כי לא נסכים להקפאה ובכדי למנוע הפתעות והתרעמויות בשלבים מאוחרים יותר, כדאי ליידע מראש, גם את המתווך האמריקאי וגם את הצד הפלסטיני, מה המצב בשטח וכמה יחידות דיור לבנייה כבר ישנן בצנרת.

בכדי למנוע אכזבות ותוצאות לא-רצויות חשוב גם להגדיר מראש את ההסכמות ואת אי-ההסכמות ואת מה שניתן ומה שלא ניתן להשיג: התוצאה המקסימאלית שניתן לשאוף אליה היא הסדר ביניים ארוך טווח שיתבסס על שיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי, כשההכרעות המדיניות והסוגיות המרכזיות, גבולות וירושלים, יידחו למועד מאוחר הרבה יותר. שיתוף פעולה בתחומי הביטחון והכלכלה הוא אינטרס של שני הצדדים וקודם כל של הצד הפלסטיני.

התנאים האזוריים אינם מאפשרים לבודד את הסכסוך מההקשר המזרח-תיכוני. לאור המצב באזור וחוסר היכולת של הליגה הערבית, שהתרסקה למעשה, להשכין שלום אפילו בתוך המדינות החברות בה, זהו אבסורד לתלות בה תקוות ולהפוך אותה לערבה להסכם ולחשוב שיש לכך משמעות מעשית כלשהי.

גם בנוגע לאבו מאזן יש להתייחס לדברים כהווייתם: אבו מאזן אינו מייצג את תושבי עזה וגם ביהודה ושומרון לא ברורה הלגיטימיות השלטונית שלו מבחינה חוקית, לאור העובדה שהבחירות שהיו אמורות להתקיים ברשות הפלסטינית לפני יותר מ-3 שנים נדחו שוב ושוב. כמו היחס לליגה הערבית, כך גם כאן בולט האבסורד בהתייחסות העולם המערבי אל השליט שלא נבחר כנציג לגיטימי של הפלסטינים. מעבר לעובדות אלה, ברור גם לכל שאבו מאזן אינו מסוגל לחתום על סופיות הסכסוך ולוותר על זכות השיבה.

על כן, יש ללכת אל המו"מ בעיניים פקוחות וללא אשליות.