לשכוח, להיזכר, ולשכוח שוב – טור דעה מאת אפרים (פרוייקה) איצקוביץ, ראש מטה ׳אזרחים ותיקים׳ של מפלגת ישראל ביתנו

יש דפוס קבוע ביחס לאזרחים הוותיקים: שוכחים אותם. לא לעיתים רחוקות, אלא באופן שיטתי. הם קיימים בנתונים, כמעט לא קיימים בשיח. רק כשקורה אסון נזכרים. מדברים, מבטיחים, ואז חוזרים לשגרה – ושוב שוכחים.

כך היה גם ברצח של אילנה וירון משה מרמת גן, שנרצחו מירי טיל איראני. אירוע שמטלטל כל אדם, אבל גם כזה שחושף מציאות מוכרת: בדידות, חוסר ביטחון והיעדר מענה. לרגע אחד המדינה עוצרת, ואז ממשיכה.

הבעיות רחבות יותר מביטחון אישי.

בתחום המיגון, עשרות ואף מאות אלפי אזרחים ותיקים חיים ללא ממ״ד או מקלט נגיש. לעיתים אין להם אפשרות להגיע בזמן למרחב מוגן. עבור רבים זו סכנת חיים ממשית.

גם המצב הכלכלי קשה. קצבאות הזקנה אינן מספיקות. רבים נאלצים לבחור בין תרופות לאוכל, בין חימום לקירור. זו מציאות. בכל חורף יש מקרי מוות מהיפותרמיה, ובקיץ – קריסות מחום.

זו לא גזירת גורל. זו תוצאה של מדיניות.

במשך שנים האזרחים הוותיקים לא היו בראש סדר העדיפויות. לא בהקצאת משאבים ולא בתכנון.

חריג בולט היה בתקופת כהונתו של אביגדור ליברמן כשר אוצר. במשך כשנה וחצי הוא קידם צעדים ששיפרו בפועל את מצבם, כולל הגדלת קצבאות. מתוך אמונה שיישא בתפקיד מרכזי בממשלה הבאה, ליברמן צפוי להיאבק ולהמשיך לקדם מהלכים דומים.

לפני מספר ימים נפגשתי איתו ושוחחנו על מצבם של האזרחים הוותיקים. הוא היה כעוס מאוד מכך שממשיכים להזרים כספים קואליציוניים בהיקף של כ־5 מיליארד שקלים נוספים, במקום להפנות משאבים לנושאים דחופים יותר. עיקר הביקורת שלו הופנתה לסדרי עדיפויות.

מה אפשר היה לעשות עם הסכום הזה?

למגן אזורים חשופים, לשפר את מוכנות העורף, ולהעניק לאזרחים הוותיקים מענה בסיסי: חימום, קירור, קצבאות ושירותים קהילתיים.

אפשר היה לבחור אחרת.

היחס לאזרחים הוותיקים הוא מבחן מוסרי. הוא משקף את סדרי העדיפויות שלנו כחברה.

המעגל הזה של שכחה, היזכרות ושוב שכחה נמשך שנים.

בפעם הבאה שזה יקרה, לא תהיה הפתעה. יזכרו בהם פעם נוספת – וישכחו מהר.

אפרים (פרוייקה) איצקוביץ,
מטה ׳אזרחים ותיקים׳ מפלגת ישראל ביתנו