https://www.maariv.co.il/journalists/article-1170909

אביגדור ליברמן אומנם מדבר עדיין במבטא רוסי, אך הוא מלח הארץ. ליברמן חי בישראל קרוב ל־47 שנים, יותר מרוב הישראלים שנולדו כאן. הוא עלה ארצה בגיל 20 חדור אש ציונית, עשה את כל המסלולים.

מהאולפן לעברית בקיבוץ נצר סרני דרך עבודה כסבל בשדה התעופה, שירות בצה"ל ועד לכל התפקידים הכי בכירים במדינה – מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שר התחבורה, שר החוץ, שר האוצר ושר הביטחון.

את כולם עשה בהצטיינות יתרה, גם לדעת יריביו. אין חולק על המנהיגות שלו ועל היותו אדם חזק, עם יכולת מוכחת של עמידה בלחצים. ליברמן משקף כבר שנים שמילה שלו היא מילה, ושהכיסא הממשלתי הוא לגמרי לא העניין עבורו, אלא ביטחונה וטובתה של ישראל.

בכהונות שלו, שהאחרונות בהן היו כשר האוצר ושר הביטחון, ליברמן הזהיר כבר ב־2016 מאסון 7 באוקטובר, ודרש ב־2018 ליטול יוזמה ולהכריע את חמאס, ללכת מולם עד הסוף. הוא קיבל כתף קרה מנתניהו בתוספת התובנה שראש הממשלה מעודד הזרמת מאות מיליוני דולרים לחמאם כדי לקנות שקט. בעקבות זאת, הודיע שזו סכנה לטווח ארוך – והתפטר.

בשליברמן אומר שמי שלא ייתן לא יקבל, ומבטיח שאצלו כל בני ה־18 ישרתו שירות מלא בלי יוצא מהכלל, ומתחייב לסנקציות כלכליות ואישיות על מי שלא יתייצב ועל הישיבה שבה הוא לומד – אפשר להאמין לו. החוזקה העיקרית שלו טמונה בתחום הביטחוני, בהיכרות העמוקה עם מערכת הביטחון וכלל הזירות, וביכולת הניתוח הצבאית והמודיעינית שלו שהוכיחה את עצמה שוב ושוב.

ליברמן יותר בשל ומתאים.

זה הזמן שלו, עבורנו. אחרי ממשלת הנפל של נתניהו, מדינת ישראל חייבת שבראשה יעמוד מנהיג דומיננטי, שיידע לשמור על ביטחונה, שיידע לעמוד על שלו, שלא יוותר למנהיגות החרדית החזירית. ישראל צריכה איש עם תפיסות ימניות אך פרגמטי ועם גמישות ויצירתיות. ישראל חייבת שהמנהיג הבא שלה יהיה ליברל אמיתי כדי שיהיה מקובל גם על המרכז ואפילו על השמאל – שמבין שהשיח המקובל של ימין שמאל כבר לא רלוונטי – ולצד זאת, שיכיר ויכבר את היהדות ואת המסורת.

בעבר היה ליברמן מוקצה בידי רבים, כי הוא אולי נראה קצת מאיים. הוא גם נחשב כמושחת, משום ששנים היה נתון בחקירות, שבסופן נשפט ויצא זך, טהור וזכאי. בנוסף, ליברמן נתפס כזר, לא משלנו. ראו בו ימין קיצוני ומפחיד, אם כי בהמשך החלו להקשיב לו, ורבים מצאו את עצמם מסכימים עם מרבית עמדותיו, אך לא הצביעו עבורו.

את התהליך שעבר אריאל שרון בזמנו – מבלתי לגיטימי לאבא'לה של העם היושב בציון – עובר גם ליברמן כיום, כאשר התמיכה בו מתכנסת לסוג של קונצנזוס חדש סביבו, של ימין שפוי, ימין מרכז, מרכז וגם שמאל.

ישראל חייבת מנהיג חזק, שמדבר מעט ועושה הרבה – שירפא את החברה ואת השסע הפנימי, שיישם שוויון מלא בנטל השירות, הלימודים והעבודה, שישקם את הכלכלה, ובעיקר – שידאג לביטחון. שיהיה אמיץ ליזום ולקבל החלטות מחויבות המציאות בזמן אמת, שיהיה מספיק בוגר ואחראי כדי לא לצאת להרפתקאות מיותרות, שיבין את חשיבות יחסי החוץ כפי שליברמן אכן מבין, ואת חשיבות העבודה המשותפת עם הגדולה בידידותנו – ארה"ב.

ישראל חייבת מנהיג שיידע להקשיב וגם לסרב בנימוס כשביטחון ישראל יהיה מונח על השולחן.

מנהיג שהשמאל לא יחשוש שהוא ימני מדי, שהימין יבטח בו, שהדתיים יידעו שהוא אחד משלהם אף שאינו ירא שמיים, ושהחרדים יסמכו עליו שידאג גם להם אם יתיישרו ויתרמו ככולם.

רק מנהיג כזה ירפא את החוליים של ממשלת נתניהו.

המתאים והבשל ביותר לכך הוא האיש שהגיע לכאן בגיל 20 כעולה חדש, חדור ציונות ואהבת הארץ,

ומאז בנה ונבנה להיות המנהיג המתאים ביותר לישראל, ודאי לעת הזו.