לא מתגייסים? לא מצביעים

מאת: רבקה מהרי אפרים

בזמן שגיבורינו מחרפים את נפשם במלחמה, ממשלת השבעה באוקטובר מקדמת חוק שמנציח את ההשתמטות.

הכותרות זועקות "חזרנו ללחימה" – אך אל תתנו להן להטעות אתכם.
מאות אלפי חיילי מילואים וסדיר נלחמים כבר מעל שנה: בעוטף, בצפון, ביהודה ושומרון.
הם עזבו משפחות, עסקים, חיים שלמים.
חלקם חוזרים פצועים. חלקם הלומי קרב.
וחלקם – בארונות קבורה.

אבל בזמן שהמשרתים נושאים את כל כובד האחריות על גבם, ממשלת נתניהו ממשיכה לדאוג רק לדבר אחד: למשתמטים.

אם לסכם את מדיניות הממשלה במשפט אחד:
המשרתים יתנו יותר – המשתמטים יקבלו יותר.

המגזריות הרעילה הזו חייבת להיעלם מהקונסנזוס הישראלי.
אין ישראלי שהוא פחות ישראלי כשמדובר בחיינו.
אין דמו של המשתמט סמיך מדמו של המשרת.
כולם, כולל כולם, חייבים בגיוס.

זו לא שאלה פוליטית. זו שאלה של צדק, אחריות וקיום.
אין סתירה בין תורה לשירות המדינה –
אבל יש סתירה מוסרית עמוקה בין אזרחות לבין השתמטות.

מדינת ישראל חייבת לעמוד לצידם של הלוחמים, ולא לצידם של המשתמטים.
והגיעה העת לפתרון פשוט, צודק וברור:
רק מתווה הגיוס שמציע אביגדור ליברמן ישים סוף להשתמטות אחת ולתמיד.

המתווה פשוט:
כל צעיר וצעירה בני 18, בריאים, שאינם משרתים את המדינה – ייאבדו את זכות ההצבעה.

מי שלא תורם לביטחון ישראל – לא יקבע את עתידה.

כי מדינה לא בונים רק בדיבורים – בונים אותה במעשים.
והמעשה הבסיסי ביותר במדינה יהודית ודמוקרטית מוקפת אויבים – הוא שירות המדינה.

כולם מתגייסים:
יהודים, מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים, נוצרים,
אוהדי מכבי, אוהדי בית"ר –
כולם, כולל כולם.

לא מתגייסים?
לא מצביעים.