ריאיון עם חבר הכנסת חמד עמאר

"לא יכול להיות שיעטפו אותי בדגל הלאום כשאני מת, אבל כשאני חי זה לא הלאום שלי."

למה לדעתך בחברה הישראלית אנחנו מתעוררים רק ברגע האחרון, רגע לפני האסון? איך קרה שהתעלמנו מהאזהרות של אביגדור ליברמן לאורך השנים? האם זו בעיה של מקבלי ההחלטות או שזה משהו תרבותי שטמון בנו? איך נוכל להיות פחות אדישים ויהירים בעתיד?

תשמע, אני זוכר את המשפט "יהיה בסדר". זה משפט שמלווה את הישראלים כבר מאז קום המדינה. אבל באמת, לא יהיה בסדר אם אנחנו לא נדאג שיהיה בסדר. לא יהיה בסדר אף פעם. מה שקרה בשביעי באוקטובר – דבר ראשון, אנחנו צריכים להגיד שלעולם זה לא יקרה שוב. לעולם זה לא יקרה שוב. אבל איך שאני רואה שהממשלה מתנהלת היום, זה יכול לקרות מחר. מה שקורה בצפון היום – שרצועת ביטחון בתוך מדינת ישראל, שכל הזמן האסטרטגיה שלנו הייתה שרצועת ביטחון תהיה אצל האויב, לא אצלנו. הפעם רצועת הביטחון יושבת אצלנו; יותר מ-70 אלף תושבים פונו בצפון, וחיזבאללה מחליט מתי לירות ומתי לא לירות. אני זוכר, רק הלילה, בשתיים בבוקר, 1:45 או 1:35, הייתי ער עוד. אני שומע פיצוצים חזקים. זה היה מעל נהריה, מעל הקריות. היום, היום, הלילה. אז זה לא יהיה בסדר. היחיד במדינת ישראל שקלט מה שמתרחש והתפטר מתפקידו כשר הביטחון זה ליברמן. אני זוכר, הייתי בכנסת, ואנחנו אמרנו, פעם ראשונה שר ביטחון התפטר על משהו עקרוני – הפסקת מבצע והעברת כסף לחיזבאללה. הוא אמר אז: קונים שקט זמני, בכסף גדול, למלחמה ענקית שתהיה נגדנו. ומה שהיה בשביעי באוקטובר – זה תוצאה מהכסף שאנחנו בעצם, ממשלת נתניהו ונתניהו, הביאו לחמאס, והיא הביאה לנו את התוצאה הגרועה הזאת בשביעי באוקטובר.

בשנת 2016 כתב אביגדור ליברמן מסמך שחזה את המתקפה שהתרחשה ב-7.10. אשמח אם תוכל לצלול לפרטי המסמך הזה: מי ידע עליו, למי הוא הוגש, מה בדיוק הוא כלל, וכיצד ייתכן שכולם התעלמו ממנו?

תשמע, שר הביטחון היה אז אביגדור ליברמן, ב-2016. הוא כתב מסמך מאוד מפורט על כל מה שקורה, ומה שקרה בשביעי באוקטובר. הוא כאילו היה כבר בשביעי באוקטובר, למרות שלא היה עוד שביעי באוקטובר. הוא אמר, ייכנסו, יכבשו יישובים, ירצחו, יאנסו, ישרפו. וכל מה שהוא אמר – זה קרה. ולפי הפרסומים, הוא היה שר ביטחון, ואני לא יכול להיכנס לזה. לפי הפרסומים, המסמך הזה הוצג בפני הרמטכ"ל, אז אייזנקוט, בפני ראש הממשלה, ביבי נתניהו, בפני הקבינט הביטחוני-מדיני, ואף אחד לא התייחס למסמך הזה. ואפילו דחו את המסמך הזה ואמרו, זה מסמך שלא יכול לקרות, אבל בעצם זה קרה. והיום אביגדור ליברמן גם מזהיר ממה שקורה עם איראן, ומה שקורה במזרח התיכון, ועם ההתנהגות של ממשלת ישראל, שמתרפסת, בעצם מפקירה את כל מה שיש במדינת ישראל, ומוותרת על חלק ממדינת ישראל. ואני גם היום, אני מפחד, אומר לך, מפחד על מה שיכול לקרות לנו בצפון, כמדינה, שאנחנו יכולים לאבד חלק ממדינת ישראל לחמאס. ומה שהיה בשביעי באוקטובר יהיה קטן לעומת מה שיכול לקרות בצפון עם חיזבאללה. כי היכולות של חיזבאללה הן בהרבה יותר עוצמתיות מחמאס, והיכולת שלהם להיכנס עם כוח יותר גדול ועם נשק יותר מתוחכם, ועם יכולת תגובה – יש להם הכל יותר מחמאס בהרבה. לכן, ליברמן מזהיר עכשיו בקשר לצפון, מזהיר בקשר לאיראן. אני מקווה שהוא יחזור לשלטון ויהיה ראש ממשלה, ואז אני מאמין שהוא יכול לטפל בכל הדברים האלה.

אנו עשרה חודשים לתוך מלחמת חרבות ברזל, ולמרות הזמן הרב, לא השגנו הישגים משמעותיים שמשנים את המציאות האסטרטגית. פעם ניצחנו בשישה ימים, והיום אחרי עשרה חודשים אין אופק לניצחון. למה לדעתך זה קורה ואיך אפשר לשנות את המצב?

תראה, יש לנו צה"ל הכי טוב בעולם. אין יותר טוב מחיילי צה"ל. אין יותר טוב מההתגייסות האזרחית והצבאית במצבים כאלו. אני זוכר בשביעי באוקטובר כולנו התגייסנו. מי שהתגייס לצבא ומי שהתגייס לעזור ביכולות האזרחיות שלו. אבל יש לנו ממשלה שלא יודעת להחליט. בעצם, אין אסטרטגיה, אין תוכנית עבודה. מי יודע מה יקרה בעוד שבועיים, שלוש, כשייגמר המבצע, המלחמה הזאת בעזה? יש תוכנית? הממשלה ישבה על תוכנית עבודה, בדיוק מה היא עושה ומה היא מסיימת? אף אחד. אף אחד לא ישב, אף אחד לא יודע מה לעשות. לכן, מה שקורה עכשיו בעזה זה מבצע, זה לא מלחמה. סדר הכוחות שנמצאים בעזה הוא לא סדר כוחות של מלחמה. המלחמה הזאת הייתה צריכה להסתיים אחרי חודשיים, עם ניצחון אדיר, עם החזרתם של כל החטופים. אבל אנחנו בעצם עשרה חודשים אחרי ועדיין לא רואים את הסוף. אפילו עברנו את העשרה חודשים. אנחנו 311 יום. 311 יום אנשים נמצאים בתוך המנהרות. והממשלה הזאת לא יודעת מה להחליט ומה היא רוצה. לא יודעת להחליט האם צריך להחזיר את החטופים, האם צריך לסיים את המלחמה, האם צריך להיכנס עם כוחות גדולים ובאמת להכריע, או שהכול פוליטי היום. אני אגיד לך את האמת, אני מרגיש שביבי נתניהו לא מתעסק במלחמה, מתעסק בפוליטיקה שלו, בהישרדות שלו ואיך להישאר בשלטון. הוא לא מקבל שום החלטה שבאה לטובת המדינה. ההחלטות שלו היום הן לטובתו האישית והישרדות של הממשלה שלו. ולא לטובת המדינה. וברגע שראש ממשלה לא רואה את טובת המדינה, ורואה את טובת הקואליציה שלו, המדינה בהתדרדרות אדירה. ולכן אתה לא יכול לנצח.

מה לדעתך הבעיה העיקרית בתפיסת הביטחון הישראלית?

אמרתי לך בהתחלה את הדברים – יהיה בסדר. אין יהיה בסדר. אתמול ביקרנו בעוטף עזה. היינו בכפר עזה, ואתה מסתכל ורואה את הבתים של עזה, ואתה לא רואה מוצבים. אחרי שביעי באוקטובר – חודשיים, חודש אחרי זה, היית צריך לראות מוצבים בין עזה למדינת ישראל. שאף אחד לא יכול להגיע מעזה לישראל בלי לעבור דרך המוצבים האלה. אין מוצבים. כאילו כלום לא קרה בשביעי באוקטובר. ולכן התפיסה שלנו היא תפיסה מוטעית. היא תפיסה שלא מתאימה למזרח התיכון. מזרח תיכון זה מזרח תיכון, אירופה זה אירופה. כשאתה עובר ממדינה למדינה בלי להרגיש שעברת מדינה – כאן אין דבר כזה. כשאתה במזרח התיכון, אתה צריך להתנהג כמו במזרח התיכון. אנחנו רואים מה קורה בסוריה עם מלחמת האזרחים. ראינו באביב הערבי – מה שנקרא "אביב ערבי", היה בעצם הרצח הערבי, כי רצחו אחד את השני, באביב הערבי, איך התנהגו אחד עם השני. רואים את דאעש, היום מתחזק, היום קראתי כתבה שדאעש חוזר ומתחזק. רואים את המזרח התיכון הרותח, רואים את איראן שמנסה להשיג נשק גרעיני. ואיראן אומרת בצורה ברורה – אני רוצה להשמיד את מדינת ישראל. אתה יודע שמישהו מכין לך פצצות שיכולות להשמיד אותך, ואתה רק מדבר על זה. ראש הממשלה נתניהו כבר 15 שנים בשלטון, והוא רק מדבר – חוץ מההפסקה הראשונה. הייתה לו הפסקה אולי איזה שנה וחצי, אבל הוא כמעט 15 שנים בשלטון. והוא מדבר כל הזמן על איראן, איראן, איראן, איראן, איראן, ואיראן רק מתקרבת לפצצת האטום. ואנחנו מה אנחנו עושים? מדברים. אני אמרתי, ממשלת האיומים, כי כל הזמן מאיימים. או ראש הממשלה מאיים, או גלנט מאיים, שר הביטחון. כל הזמן מאיימים. תעשו, תעשו. נותנים לנו סטירה, אנחנו מאיימים. נחזיר. אבל אנחנו בינתיים לא מחזירים שום דבר. לכן התפיסה שלנו היא ביסודה מוטעית. במזרח התיכון, צריך להתנהג כמו במזרח התיכון. כשאתה באירופה, תהיה כמו באירופה, אבל אנחנו במזרח התיכון.

מפלגת ישראל ביתנו מנסה שנים להעביר תוכנית למיגון הצפון. היום אנחנו מבינים כמה זה קריטי. אני רוצה שתפרט על התוכנית הזו ותסביר מה קרה בדרך? למה התוכנית לא יצאה לפועל? ועד כמה היא קריטית לדעתך כתושב הצפון?

תשמע, קודם כל, אביגדור ליברמן, כשר הביטחון, הוביל תוכנית למיגון הצפון בהרבה הרבה כסף למגן את הצפון. ברגע שהוא יצא מהממשלה, אחרי שלא הסכים להעביר כסף לחמאס, ונתניהו התעקש להעביר כסף לחמאס ואז את המבצע הצבאי, קנה שקט בכסף, ליברמן יצא מהממשלה. ואז כל התוכנית שהוא הכין כשר ביטחון למיגון הצפון נעצרה. כשחזרנו לממשלה ואביגדור ליברמן היה שר האוצר, הוא אישר תוכנית למיגון הצפון ב-5 מיליארד שקל לחמש שנים. בינתיים התחלנו לעבוד עם התוכנית. אני זוכר שביקרנו בצפון – הייתי עם אביגדור, כי הייתי שר במשרד האוצר, וביקרנו עם אביגדור ליברמן בצפון, ראינו שהתחילו לעבוד לבנות ממ"דים איפה שאין ממ"דים, לחזק את הצפון. כי לחזק את הצפון זה לא רק בגלל מלחמה, גם בגלל הסכנה של רעידת אדמה. ואנחנו יודעים שיש הרבה בתים שם במצב מאוד בעייתי, נבנו לפני הרבה הרבה שנים. אביגדור ליברמן אישר את התוכנית כשר האוצר. התחלנו לעבוד, אבל היינו שנה וחצי בשלטון. אביגדור ליברמן יצא ממשרד האוצר. ההחלטה הראשונה שהייתה של ראש הממשלה ושל שר האוצר החדש הייתה להפסיק את תוכנית מיגון הצפון. אני אומר לך, כשנחזור לממשלה, אנחנו נמגן את הצפון. אנחנו לא רק נמגן – אני לא מאמין רק במיגון. אנחנו נמגן את הצפון וניתן את ההרתעה שאף אחד לא יחשוב לתקוף אותנו. וזה סיפור של תוכנית מיגון הצפון שנעצרה על ידי ממשלת נתניהו פעמיים. פעם ראשונה כשהיה שר הביטחון ויצא ממשרד הביטחון, כשחזר לאוצר הוא אישר את התוכנית מחדש של חמישה מיליארד שקל, כשיצאנו ממשרד האוצר הממשלה הפסיקה את תוכנית מיגון הצפון.

מפלגת ישראל ביתנו מקדמת חוק גיוס אחיד לכלל האזרחים. אני רוצה שתפרט על החוק. מדוע אתה רואה בחוק הזה צעד חיוני? כיצד לדעתך הוא יכול לפתור את משבר הגיוס וליצור שוויון בנטל השירות הצבאי?

מה שהיה לפני השביעי באוקטובר זה לא מה שאחרי השביעי באוקטובר. אנחנו כל הזמן שומעים, אתמול גם הייתה כתבה על מחסור בחיילים, לכן אין הרבה חיילים עכשיו שנלחמים בעזה והוציאו הרבה, ויש עומס על קבוצה מסוימת שהיא עומס כלכלי – שהם עובדים ומשרתים ויש קבוצה במדינת ישראל שהם החרדים והערבים שלא משרתים. לא רק שלא משרתים, גם מקבלים קצבה. לא רק שלא משרת, גם מקבל קצבה, ואז הוא עומס כפול על המדינה. לכן אנחנו אומרים בצורה פשוטה, כל מי שמגיע לגיל 18 צריך להתגייס לצבא או לשירות לאומי. הצבא יחליט, לא אותו אזרח יחליט – "אני רוצה ללכת לשירות לאומי", "אני רוצה ללכת לצבא". הצבא ייקח את הצרכים שלו, יגיד: אתה עם פרופיל X, אתה לא מתאים להיות בצבא, אתה תלך לשירות לאומי ותשרת את הציבור; ואתה עם פרופיל 97, אתה יכול לשרת בצבא ואתה יכול לתרום ולהיות ביחידה קרבית, אתה תהיה בצבא. זו תפיסת העולם שלנו. כולם צריכים לשרת, כולם צריכים לתרום למען המדינה. זו המדינה של כולנו, לא של קבוצה מסוימת שצריכה גם לשרת, גם לעבוד. לכן האמונה שלנו, של ישראל ביתנו, בגיל 18 כולם מגיעים לבקו"ם והצבא יחליט לאיפה הוא שולח אותם. אפילו השיטה של שירות לאומי של היום, של העמותות, שהיא אחראית על השירות לאומי, צריך להפסיק. השירות הלאומי צריך להיכנס בתוך משרד הביטחון ביחידה במשרד הביטחון. משרד הביטחון יקבע מי מתגייס ומי עושה שירות לאומי. אבל כולם צריכים לתרום למען המדינה.

בזמן המלחמה הכנסת יצאה לפגרת הקיץ, אביגדור ליברמן קרא לבטל את הפגרה. כיצד אתה מתייחס לקריאה הזו? האם לדעתך נכון להמשיך בעבודת הכנסת בזמן מלחמה, ומדוע?

אנחנו לא אמרנו את זה מבחינה של רווח פוליטי. אנחנו אמרנו את זה באמת. גם בפגרת החורף, האביב, גם בפגרת הקיץ. קודם כל, לא יכול להיות מצב כזה שבית המחוקקים, הריבון של המדינה, הריבון של המדינה זה הכנסת, לא הממשלה. לא יכול להיות מצב שבית המחוקקים יצא לחופשה – אני קראתי לזה חופשה, אביגדור ליברמן קרא לזה חופשה – והחטופים שלנו נמצאים במנהרות, החיילים שלנו בתוך עזה נלחמים, החיילים שלנו נלחמים בצפון, התושבים שלנו מפונים מהבתים שלהם, חיים בבתי מלון או במקומות אחרים, לא בבתים שלהם, ואנחנו כחברי כנסת יוצאים לחופשה. אין דבר כזה, ולא יכול להיות דבר כזה. אנחנו פנינו ליושב ראש הכנסת חודש וחצי לפני הפגרה, וביקשנו ממנו – אסור לצאת לפגרה. שזה לא ייחשב כרווח פוליטי. אמרנו את זה בצורה ברורה. יש שבועיים, מ-15 באוגוסט עד תחילת ספטמבר, זו חופשה של הכנסת, של עובדי הכנסת, שעובדים כל השנה ועובדים מאוד קשה – כל הכנסת תצא לפגרה. אבל אחרי השבועיים האלה, כולם צריכים לחזור לעבודה, הכנסת חייבת להמשיך לחוקק, חייבת להמשיך לפקח על מה שקורה, ואנחנו רואים מה קורה, לכן חייבת הכנסת להמשיך לעבוד. אבל יושב ראש הכנסת היה עם החלטה אחרת – החלטה פוליטית, החלטה של הישרדות, כאשר אין כנסת זה פחות כאב ראש.

האם לדעתך חוק הלאום פוגע בתחושת השייכות של הדרוזים למדינת ישראל? האם יש מקום לשנות את החוק כדי לחזק את הקשר הזה?

אני אגיד לך משפט, יכול להיות שתכתוב אותו – אמר לי את זה אב שכול עכשיו, אמר לי: הבן שלי עטפו אותו בדגל הלאום כשקברו אותו, שנהרג עכשיו בחרבות ברזל, אבל בעצם המדינה לא מכירה בו כחלק מהלאום. אנחנו טובים לעטוף אותנו בדגל הלאום, אבל אנחנו לא יכולים להיות חלק מהלאום. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית. כל דרוזי שתשאל אותו יגיד לך שהוא מאוד שמח להיות במדינת ישראל, ואני רוצה להיות במדינת ישראל, ואני לא רוצה להיות בשום מקום אחר. אבל לא יכול להיות שבשנת 2024, 2023, 2022, שחוקקו את החוק. הרי כולם יודעים שזו מדינה של העם היהודי, וכולם מסכימים לחיות במדינה של העם היהודי, אבל למה נושא הלאום עכשיו צריך לצוץ? אנחנו כישראל ביתנו אמרנו – יש את מגילת העצמאות, בוא נאמץ את מגילת העצמאות כחוק יסוד, ועל מגילת העצמאות תתבסס החוקה של מדינת ישראל. וזה מה שצריך להיות. והשייכות של הדרוזי למדינה לא תיגבה אותו חוק זה או אחר. אנחנו חלק מהמדינה, זו המדינה שלי, אין לי מדינה אחרת. אף אחד לא יכול להגיד לי אם אני חלק כאן, זו המדינה שלך או לא המדינה שלך, זה הלאום שלך או לא הלאום שלך. זו מדינה של העם היהודי, אבל הלאום זה של כולנו. אומרים דגל הלאום, נכון או לא? לא יכול להיות שיעטפו אותי בדגל הלאום כשאני מת, אבל כשאני חי זה לא הלאום שלי.

איך אתה רואה את מערכת היחסים בין העדה הדרוזית למדינת ישראל בשנים הקרובות? מהם האתגרים העיקריים לדעתך?

קודם כל אני אומר לך, מדינת ישראל קיימת מעל 70 שנה. הדרוזים חיים בישראל וקשרו את גורלם עם מדינת ישראל לפני שמדינת ישראל הייתה חזקה. ואמרתי את זה מעל במת הכנסת – כשהיהודים היו 600 אלף ואנחנו היינו 14 אלף. הדרוזים, כהחלטה אסטרטגית ולא פוליטית, קשרו את גורלם עם היהודים. הדרוזים הם מיעוט, נרדפים בכל מקום שהם נמצאים, היהודים מיעוט, נרדפים בכל מקום שהם נמצאים. הם מצאו מקום משותף לשניהם ולהיות ביחד. ואז ההחלטה האסטרטגית שלהם הייתה שמיעוט עם מיעוט יכול להתחבר כשהמיעוט נרדף. הדרוזים היו נרדפים. עובדתית, אין דרוזי אחד במזרח התיכון שלא גר בהרים. בישראל גרים בגליל, בכרמל. שם אנחנו גרים, בלבנון גרים בהר רשוף, בסוריה גרים בהר הדרוזים. אז הדרוזים גרים בהרים לא בגלל שהם רצו לחפש הרים. כולם מחפשים מקום לגדל, שיהיה קל לחיות, קל להתפתח. אבל הדרוזים בחרו בהרים כי היו נרדפים, אז ברחו להרים וחיו בהרים. אני רואה את הקשרים שלנו היום עם העם היהודי כקשרים מעולים. העם היהודי אוהב את הדרוזים, הדרוזים אוהבים את היהודים. אנחנו מתחברים. אבל ממשלות ישראל, במיוחד הממשלה האחרונה הזאת, מנותקות. אם שר לביטחון לאומי, המבחן שלו לקבלת מפכ"ל הוא אם הוא רוצה להרוס אצל הדרוזים ומה העמדה שלו בהריסת בתים אצל הדרוזים, ולפי זה הוא קובע אם יהיה מפכ"ל או לא, אז אתה תבין את הקשר בין הממשלה לעדה הדרוזית. ואז תבין שראש ממשלה מבטיח תקציב לעדה הדרוזית ולא מעביר תקציב, והתפיסה שלו לעדה הדרוזית והקרבה שלו לעדה הדרוזית. כשאמרתי לראש הממשלה מעל במת הכנסת, כשהוא יושב שם, הדרוזים עשו בך – לא רוצים שתגיע אליהם, עלה וענה לי, אמר לי כל ראשי הרשויות הדרוזיות היו שם. אבל כשהגיע לבקר את הדרוזים, הדרוזים אמרו – אנחנו לא רוצים אותך. ולא היו מוכנים לקבל אותו, אחרי האסון שהיה במג'דל שמס. ואז כולם הבינו שאני דיברתי את האמת, לא מה שאמר.

האם אתה תומך במהלך להפיל את את הממשלה ולהקדים את הבחירות?

אנחנו במלחמה בהתחלה אמרנו, כישראל ביתנו אנחנו מגויסים למען המדינה. לא רוצים בחירות, ובחירות זה הדבר האחרון שאנחנו חשבנו עליו. ואמרנו, אנחנו מוכנים להיכנס מתחת לאלונקה. לא רוצים שרים, לא רוצים תקציבים קואליציוניים, לא רוצים תפקידים, אנחנו מתחת לאלונקה. אבל ראינו אז שביבי נתניהו ומי שהיה איתו, גם גנץ, גם אייזנקוט, לא רצו אותנו בפנים. לכן התנגדו שליברמן וישראל ביתנו יהיו בקבינט המלחמה. ולהיות בממשלה עוד שר מתוך כמה שרים – אני אפילו לא זוכר, אומרים 38, 37 – תאמין לי, אני לא מכיר את השמות של השרים אפילו. חלק גדול מהם אני לא מכיר את השמות שלהם, כי חלק מהם לא עושים כלום, אז אתה לא יכול להכיר את השמות שלהם. הוא לא רוצה להיות עוד שר מהשרים האלה, שיספרו אותו עוד מספר. אנחנו רוצים להשפיע. וכשלא נתנו לנו להשפיע, המשכנו לתמוך כי הייתה מלחמה. ואני אומר לך, היום אנחנו לא במלחמה, אנחנו במבצע. סדר הכוחות שנמצאים בעזה הוא סדר כוחות שלא יכול לנצח מלחמה ולגמור מלחמה. ונתניהו עם ההחלטות הפוליטיות שלו, אפילו בניהול המלחמה, כל ההחלטות הפוליטיות שלו הן הישרדות, איך לשרוד. לכן בזמן הזה צריך לצאת לבחירות, להחליף את נתניהו, להקים ממשלה ציונית שיכולה להוביל את מדינת ישראל עם מבטחים. נכון, בזמן מלחמה לא יוצאים לבחירות, אבל אמרתי לך – אנחנו לא במלחמה עכשיו, אנחנו במבצע צבאי. ואנחנו סופגים מהצפון. אנחנו מתרפסים בפני חיזבאללה. אז אין יותר טוב מהזמן הזה לצאת לבחירות.

אתה חבר הכנסת הדרוזי היחידי בכנסת הנוכחית. מה המסר שלך לדור הצעיר של הדרוזים בישראל? כיצד היית רוצה לראות אותם משתלבים ומובילים את המדינה בעתיד?

אני בעצמי ייסדתי שתי תנועות נוער. אם היית בתנועת נוער, אתה מבין את החינוך שתנועת נוער נותנת – למנהיגות, להוביל, להאמין בעצמך, לעשות, לתרום, לתת, להיות חלק מהחברה. אני אומר לכל צעיר, צעירה דרוזים – תאמינו בעצמכם, תנצחו. אם לא תאמינו בעצמכם, לעולם לא תנצחו. הדבר הכי גרוע לאדם זה הפחד. ומה זה פחד? זה לא להאמין בעצמך. אל תפחד, תאמין בעצמך, תרוץ. תרוץ קדימה, לפעמים אתה נכשל, לפעמים אתה מצליח. אבל בעצם, עצם הכישלון שלך הוא ההצלחה שלך אם אתה מאמין בעצמך. לכן תמיד אני אומר לכל הצעירים שאני פוגש, והיום אני הולך לפגוש איזה אלף צעירים – יש למעלה מאלף ילדים עכשיו בלונה פארק, ואני הולך לפגוש אותם – אני אומר להם תאמינו בעצמכם. אין אחד שיכול לעצור אתכם. וזה מה שאני אומר לצעירים וצעירות הדרוזים – תאמינו בעצמכם, תלכו ללמוד, תסתכלו על העתיד שלכם, תפתחו את העתיד שלכם, תמיד תתרמו, תתנו, כי מי שיודע לתת – הוא יודע לקבל. אם אתם לא תדעו לתת, לעולם לא תדעו לקבל. ולכן המסר שלי אליהם הוא מסר ברור – תאמינו בעצמכם. ואני רוצה שהצעירים שלנו יאמינו בעצמם.