ריאיון עם תא״ל במיל׳ חברת הכנסת שרון ניר

״הקרב על השוויון בנטל הוא קרב על עתיד המדינה – בלי גיוס לכולם, לא נוכל להגן על עצמנו.״

שרון ניר נולדה ב-3 בנובמבר 1970. מתגוררת במודיעין. נשואה ליריב ואם לשלושה. בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ובעלת תואר שני במנהל עסקים. בוגרת המכללה לביטחון לאומי. התגייסה לצה"ל ב-1989 ושירתה במשך 30 שנה במגוון תפקידים. במסגרת שירותה הצבאי, הייתה לאישה הראשונה שפיקדה על גדוד תקשוב מבצעי ולאישה הראשונה שפיקדה על "בית הספר הארצי לקשר, תקשוב וסייבר". בתפקידה האחרון בצה"ל, שימשה כיועצת לענייני מגדר לרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט, וסיימה את שירותה בדרגת תא"ל. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן, בבית הספר לממשל ודיפלומטיה, במכינות קדם-צבאיות ובבתי ספר תיכוניים. בנוסף, משמשת בהתנדבות כיו"ר ועד מנהל "פורום דבורה", המקדם ייצוג נשים במוקדי קבלת ההחלטות. הצטרפה למפלגת ישראל ביתנו לקראת הבחירות לכנסת ה-25 ונבחרה במקום הרביעי מטעם הרשימה לכהן כחברת כנסת.

מדוע לדעתך בחברה הישראלית, אנחנו מתעוררים במקרה הטוב רגע לפני האסון? איך התעלמנו בזלזול מהאזהרות של אביגדור ליברמן לאורך השנים? האם זו בעיה של מקבלי ההחלטות, או שזה משהו תרבותי שטמון בנו? איך נוכל להיות פחות אדישים ויהירים בעתיד?

תראה, החברה הישראלית היא חברה יחסית צעירה. בסוף, אנחנו נוטים להסתכל לא על משך הזמן הקצר שעברנו, אלא על מצבור ההישגים שצברנו. בסופו של דבר, אנחנו מדינה שבדרך, סוג של מדינה צעירה, שבעה עשורים, שבעה וחצי עשורים, שבהם עברנו לא מעט מלחמות. אתה יודע, בשכונה שלנו במזרח התיכון, זה מקום סופר מורכב ועירני, ולמעשה אנחנו כמעט הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, המדינה המערבית היחידה במזרח התיכון. אבל יש לנו כבר קילומטראז', ואנחנו מבינים שאנחנו מוקפים ומאוימים. ולכן היה ראוי להקשיב לאביגדור ליברמן, שצלצל בכל הפעמונים בשנת 2016, כשהוא ראה שהאיום של חמאס הולך ומתעצם ומתגבר. הוא הניח באמת מסמך כבר בדצמבר 2016, שבו אמר שחייבים לחסל את ראשי חמאס. אבל הטבע הישראלי, לצערי, הוא טבע שהוכיח שבמקום להקשיב לליברמן, הפכו את האמירה שלו על חיסול הנייה תוך 48 שעות לדחקה. אנחנו אלופים בלקחת סיטואציות סופר עצימות ולהפוך אותן לדחקות. אולי זה סוג של מנגנון הגנה, אבל מסתבר שזה היה מנגנון הגנה שהתפוצץ לנו בשבעה באוקטובר ובגדול. היה צריך לקחת את האמירות שלו בצורה סופר אינטליגנטית ולגדוע את האיום הזה בעודו באיבו. ב-2018, כזכור לך, אביגדור ליברמן התפטר מתפקידו כשר ביטחון, כי לא עצרו את האיום הזה. החמאס התעצם לממדים של מפלצת טרור, טרור תלת-מפלסי, אני קוראת לזה. בעזה יש שלושה מפלסים של טרור: מעל פני הקרקע, מתחת לפני הקרקע, ויש מנהרות גם במפלס השלישי. ולכן חשוב לפחות שעכשיו נעצור את מה שקרה בשבעה באוקטובר בצפון, כי גם בצפון, כשמסתכלים על התוכנית הגדולה של איראן, רואים את זה ברמה גלובלית. התוכנית של איראן היא לחסל את מה שהם קוראים "הישות הציונית", והם עושים זאת באמצעות שלוחות פרוקסי: חמאס, חיזבאללה, מיליציות שיעיות בסוריה ובעיראק. את טבעת החנק הזאת חייבים לגדוע. כדי לעשות זאת, חייבים לייצר אסטרטגיה, ולא להיות מנוהלים על ידי החמאס במדיניות של הבלגה והכלה, אלא לנהל את הסיטואציה. אסטרטגיה שבה אנחנו יוזמים, תוקפים בעצימות, מחסלים ומסירים את האיום שיש מסביבנו, כדי להמשיך ולהתקיים כאן כמדינה משגשגת שיש בה ביטחון וכלכלה עוצמתית.

בשנת 2016 כתב אביגדור ליברמן מסמך שחזה את ההתקפה בשביעי באוקטובר. אני אשמח אם תוכלי לצלול לפרטי המסמך הזה: מי ידע עליו? למי הוא הוגש? מה בדיוק הוא כלל, ואיך ייתכן שכולם התעלמו ממנו?

תראה, המסמך הזה הוא מסמך שאביגדור ליברמן כתב כשהיה שר ביטחון. זה מסמך שהוגש לבכירי הצבא, לרמטכ"ל ולראש הממשלה, בנימין נתניהו. הייתה ציפייה שהפורום הביטחוני המצומצם הזה ייקח את זה קדימה ויחליט החלטה שמצריכה אומץ: לנקוט פעולה ולחסל את ראשי חמאס ולעקור מהשורש את האיום. לצערי, שוב, בנימין נתניהו לא מצא לנכון להקשיב, לקחת את זה צעד קדימה, והעדיף לקנות שקט לטווח קצר, תמורת אסון שהתרחש עלינו בטווח הארוך בשבעה באוקטובר. פה תמון השורש, כי בסופו של דבר נוצרה פה מפלצת טרור, שבשבעה באוקטובר קיבלנו אותה בממדים של רצח – אלפים של אנשים שנרצחו, נשחטו, נאנסו. ישנם 260 חטופים, 225 עדיין בשבי, 109 מהם נמצאים כרגע בעזה. חייבים לטפל בזה, וכדי לעשות זאת, צריך לעקור משורש את האיום ולפרז את רצועת עזה מנשק. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שברצועת עזה זה יקרה שוב. לכן צריך לפרז את הרצועה מנשק, להשאיר חופש פעולה צבאי מלא בתוך רצועת עזה, ולאפשר לנו להגיע לעזה בכל פעם שהאיום הזה יתגבר, גם אם זה יהיה משהו קטן. אנחנו צריכים לעקור אותו מהשורש. אגב, כמו שקורה ביהודה ושומרון, בג'נין, כך צריך להיות בעזה, תוך חופש פעולה ביטחוני.

כמי שכיהנה כתת-אלוף בצה"ל ומכירה את המערכת מבפנים, האם יש לך הסבר על הכשלים שהתגלו בשביעי באוקטובר? האם לדעתך אירועים אלו פגעו באמון שהציבור חש כלפי צה"ל?

האמת היא שכמי ששירתה שנים רבות בצה"ל, יש לי תחושה מאוד קשה עם המחדל הצבאי, שהוא באמת היה מחדל צבאי שווה ערך לליקוי מאורות. כמובן שחייבים לחקור את המחדל הצבאי והמדיני בוועדת חקירה ממלכתית, וחבל שזה לא קורה. אני חושבת שהמחדל הזה חייב להפוך להזדמנות לשינוי מקצה לקצה של המצב בצבא. גם באופן שבו קוראים סימנים מעידים באגף המודיעין, גם באופן שבו נערכים מבצעית כדי להגן על עצמנו. אנחנו צריכים להיות במצב שמבצעית אנחנו מוכנים להגן על עצמנו בכל הגבולות שלנו – לא רק בדרום, אלא גם בצפון, במזרח, באזור הירדן. אנחנו צריכים להיות מוכנים שבכל רגע נתון, אם מישהו פה במזרח התיכון יחליט לתקוף אותנו, יהיה לנו כוח מגן שיודע לשמור על מדינת ישראל ולהגן על ריבונותה.

מדוע כאשר תל אביב נמצאת תחת איום, התגובה הישראלית היא מיידית ותקיפה, בעוד שבצפון ההפגזות נמשכו זמן רב ולא הייתה תגובה זהה בעוצמתה? האם זה מעיד על סדר עדיפויות ותפיסת ביטחון שגויה?

קודם כל, זה מעיד על כך שיש פה ממשלה רופסת שלא מסוגלת לקבל החלטות שמביאים לידי ביטוי את העיקרון הכל כך מתבקש – שאזרחי מדינת ישראל זכאים לביטחון ותחושת ביטחון בכל מקום: בדרום, בצפון ובמרכז. צריך לקבוע שדין קריית שמונה הוא כדין תל אביב. ומה שקרה פה ב-24 השעות האחרונות הוא מה שהיה צריך לקרות מלכתחילה: לקחת את המומנטום שחיזבאללה ניצב מולנו עם רצון לתקוף את מדינת ישראל במאות טילים, ולהפוך את המומנטום הזה להזדמנות ולהכות בו בהתאם לכוונות שלו ולא רק בהתאם לתוצאות שלו. צריך להחליט על החלטה אגרסיבית שמסירה את האיום. לא רק להגן ולהכיל, אלא לייצר בסוף הרתעה שתגרום לו לפחד ולחשוב פעמיים לפני שיתקוף אותנו, גם במרכז וגם בצפון. כך משיבים הרתעה, לא בצורה מתגוננת.

יש הרבה מאוד מילואימניקים עצמאיים וסטודנטים שלא חשבו פעמיים ועצרו את החיים שלהם על מנת להגן על המדינה. הם מרגישים שהמדינה לא נמצאת שם בשבילם בחזרה. אילו צעדים לדעתך הממשלה צריכה לנקוט כדי לתמוך בהם?

אני מצדיעה לאוכלוסיית אנשי המילואים ובכלל לאוכלוסיית הלוחמים שלנו, בין אם הם במילואים ובין אם הם בסדיר. אם אני מחפשת מקור עוצמה בשבעה באוקטובר, הרי שהוא באותם גיבורים שלפני שקראו להם הם כבר קפצו והגיעו בשבעה באוקטובר, עוד לפני הצו שמונה. הם באו ממקום הכי כן שיכול להיות, מתוך אהבת מולדת, כדי להגן על הארץ הזו. אני מצדיעה להם. כתוצאה מכך, אני באופן אישי עוסקת ומובילה לא מעט מהלכים לטובת אוכלוסיית אנשי המילואים, אם זה בחקיקה, במסגרת כנסים או בפעילות מול פורום נשות המילואים. אני חושבת שצריך לתעדף את מי שנותן יותר – מי שנותן יותר צריך לקבל יותר. זו צריכה להיות משוואה ברורה במדינה הזו. את אנשי המילואים יש לתעדף בכל מקום. לדוגמה, יש לי הצעת חוק שקובעת שבשירות המדינה יש לתעדף את אנשי המילואים בקבלה למשרות. מי שנותן יותר – צריך לקבל יותר.

לממשלה אין יעד או אסטרטגיה בכלל בנוגע לצפון. מה לדעתך הממשלה צריכה לעשות כדי לשקם את הצפון ולהשיב את תושביו לביתם?

הממשלה צריכה קודם כל להגביה עוף ולהבין שהבעיה היא איראן. איראן היא הכתובת. איראן פועלת באמצעות שלוחותיה כדי להתיש את מדינת ישראל. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות במלחמת התשה שנמשכת 11 חודשים ומי יודע עד מתי זה יימשך. זה פוגע בביטחון, בכלכלה וברוח העם. לכן חייבים להפסיק את המלחמה הזו ולקחת את המושכות, להוביל, לקבוע אסטרטגיה שבסופה חיזבאללה יבינו שאנחנו יודעים להשתמש בעוצמה המדינית והצבאית שלנו, ויחשבו פעמיים לפני שיתקפו את מטולה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שמטולה תיראה כמו מחנה פליטים. זה בלתי מתקבל על הדעת ש-50% מהבתים במטולה ייראו כמו חורבות. לכן חייבים לקבל החלטה ולייצר אסטרטגיה, מה שהממשלה הנוכחית לדעתי לא מסוגלת לעשות.

"ישראל ביתנו" מקדמת חוק גיוס אחיד לכלל האזרחים. מדוע חשוב החוק הזה? כיצד לדעתך הוא יכול לפתור את משבר הגיוס וליצור שוויון בנטל השירות הצבאי?

בשבעה באוקטובר הבנו כולנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאנחנו צריכים צבא גדול וחכם. לכן, כולם בגיל 18 ללא יוצא מן הכלל צריכים להתגייס לצבא. המשמעות של זה, שהיא גם הזדמנות היסטורית, היא לגייס את כל אוכלוסיית החרדים שאינם מתגייסים לצה"ל. מדובר ב-66 אלף חרדים בגילאי 18 עד 26 – זה הפוטנציאל אל מול הצרכים של הצבא. הצבא צריך 15 גדודים, הצבא צריך עשרת אלפים חיילים. חייבים להוציא צווי גיוס לכולם ולגייס את כולם לצה"ל, כי אין לנו ברירה. כדי לשמור על המדינה הזו, כדי להגן עליה, זה לא רק צורך מוסרי וערכי – זה היום כבר צורך קיומי.

מה הוביל אותך להיכנס לפוליטיקה, ומדוע בחרת להצטרף דווקא למפלגת "ישראל ביתנו"?

מה שהוביל אותי להיכנס לפוליטיקה הוא תחושת שליחות. אגב, עם אותה תחושת שליחות הגעתי גם מהצבא. שירתתי בצה"ל למעלה מ-30 שנה. תמיד ראיתי את עצמי כסוג של חיילת של מדינת ישראל. זה היה גם ברמה הביטחונית, והיום זה גם ברמה המדינית. אני עדיין רואה את עצמי חיילת של מדינת ישראל – אחת שיכולה לעשות ולהוביל הרבה מאוד למען אזרחי המדינה. בכל סוגיה שנוגעת לתעדוף המשרתים בצבא, אני חושבת שאנחנו מבינים זאת היום יותר מתמיד: אנחנו חייבים צבא חזק. לכן, האוכלוסייה שמשרתת בצה"ל צריכה להיות מתועדפת. עלינו לתעדף את כל מי שמשרת בצה"ל בכל דרך. זו הסיבה שהגעתי למפלגת "ישראל ביתנו". זו מפלגה ציונית, פטריוטית, שבאמת מתעדפת את אוכלוסיית המשרתים. אכפת לה באופן פרגמטי לקדם את האנשים שבאמת מתגייסים לצבא ותורמים יותר. זו מפלגה סופר פטריוטית שתורמת גם בהיבט הביטחוני וגם עם תפיסת עולם כלכלית מאוד מגובשת שמקדמת את המדינה ושואפת להגיע לכלכלה תחרותית. אפשר לראות את אביגדור ליברמן כאחד שמוביל את המדינה למקומות הנכונים. אגב, ליברמן הוא אדם עתיר ניסיון. הוא היה גם שר חוץ, גם שר ביטחון וגם שר אוצר מעולה. יש לו בארסנל את כל הדברים האלה, והוא בהחלט יכול להוביל את המדינה ולהיות ראש ממשלה מצוין. אני הולכת אחריו באש ובמים.

אילו הישגים הצלחת להשיג עד כה בכנסת? מה הם היעדים המרכזיים שלך לתקופה הקרובה?

תראה, קשה להוביל רפורמות רציניות כשאתה חבר אופוזיציה. אבל אני יכולה להצביע על כמה נושאים סופר מהותיים שהצלחתי להוביל. אחד מהם הוא חקיקה למען חיילי צה"ל, למען הלוחמים. חקיקה שקובעת שמי ששרת כלוחם בצה"ל יקבל שכר לימוד אוניברסיטאי מלא. הפרויקט הזה נקרא "ממדים ללימודים". כל מי ששרת בצבא כלוחם יסיים את השירות ויקבל תואר לימודים, 100% מימון תואר באוניברסיטה שהוא יבחר, במימון המדינה. זה דבר מאוד חשוב, לעודד את ציבור המשרתים ללכת לתפקידים הכי משמעותיים ולהיות לוחמים. אנחנו רואים עד כמה זה נחוץ כרגע כדי להגן על המדינה. ולא רק זה, זה יסלול להם גם עתיד מבטיח בהמשך, כי הם יוכלו לרכוש השכלה אקדמית ולהשתלב בתפקידים משמעותיים לאחר מכן באזרחות.

את עצמך שברת הרבה תקרות זכוכית בצה"ל. במלחמה ראינו לראשונה לוחמות נלחמות בתוך רצועת עזה. איך את רואה את ההשתלבות של נשים בתפקידי לחימה? האם את תומכת בשוויון מלא לנשים בכל תחום?

טוב, אני תמיד תמכתי בשוויון הזדמנויות מלא לנשים, כמובן על פי מבחן הכישורים והיכולות. ולא משנה אם מדובר בגבר או באישה – אם מדובר באדם מוכשר, הוא צריך להיות בכל התפקידים. הצבא שלנו חייב להיות, כפי שראינו בשבעה באוקטובר, צבא חכם וחזק, שאנשים רציניים משרתים בו בתפקידים משמעותיים. אגב, מה שראינו בשבעה באוקטובר הוא טנקיסטיות שבאמת דרסו, פצעו וחיסלו מחבלים בקיבוץ חולית. ראינו עד כמה נחוצות נשים רציניות, חכמות ונבונות בלחימה, ועד כמה הן מסוגלות ויכולות לעשות את התפקיד שלהן בהצטיינות יתרה. הן היו מאוד בולטות בשבעה באוקטובר, באופן שבו הן תפקדו אל מול אי-התפקוד הכללי שהיה באותו יום. כבר בשנת 2016, כשהייתי יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, עד 2019, הובלתי את מהפכת שירות נשים לוחמות בצה"ל. בתקופתי, היקף הלוחמות עלה במאות אחוזים, והוצאתי לדרך גם את פיילוט הטנקיסטיות. כפי שאמרתי לך, ראינו אותן בשבעה באוקטובר, איך הן עשו בית ספר לכולם והצליחו לחסל מחבלים רבים בקיבוץ חולית. אני חושבת שנכון שנשים ישרתו בכל מקום בצה"ל, כמובן בהתאם למבחן הכישורים והיכולות.

השסע והפילוג בחברה הישראלית מהווים איום פנימי חמור. מה לדעתך הגורמים לכך, ואילו צעדים הממשלה צריכה לנקוט כדי לפתור את הסוגיה הזאת?

מנהיגות נמדדת ביכולת שלה לקרב ולצופף שורות. לצערי, הממשלה הזו רק מעודדת פילוג. קח לדוגמה את חוק הגיוס. ברגע שהממשלה מחלקת אותנו לשני ציבורים – לציבור שמשרת ולציבור שמשתמט – היא לא רק פוגעת בביטחון, היא פוגעת באחדות העם שכל כך נדרשת בימים אלו. אנחנו צריכים ממשלה שתדע לצופף שורות, שתדע לקבוע לימודי ליבה לכולם, שתגייס את כולם לצה"ל. שכולם יגיעו מכל שכבות האוכלוסייה, מכל אזורי החיוב – נשים וגברים, דתיים וחילוניים, יהודים ולא יהודים. כולם יתכנסו בצבא למקום אחד, וזה יצופף שורות ויביא לאחדות. אני חושבת שבמפלגת "ישראל ביתנו" זה הדגל שלה – איך מצופפים שורות, איך מאחדים את כולם, איך מדברים על גיוס של כולם, כי הצבא באמת נמצא בקונצנזוס ומהווה הזדמנות לכולם להתקרב.