חיזבאללה מבודד ולבנון מוכנה לשתף פעולה: מדובר בהזדמנות שלא תחזור | אביגדור ליברמן
יש לנו חלון הזדמנויות חד-פעמי לנצל את המומנטום האזורי ולמגר את חיזבאללה אחת ולתמיד, אחרת נמצא את עצמנו תקועים באותו מעגל אלימות שממנו אנחנו מנסים להיחלץ מאז מלחמת לבנון הראשונה
יותר מ־40 שנה חלפו מאז מלחמת לבנון הראשונה, ונדמה כי ישראל לכודה באותו מעגל אסטרטגי מול חיזבאללה: סבבי לחימה, הרתעה זמנית, הסכם בינלאומי, ושוב הידרדרות לעימות נוסף. בכל פעם מבטיחים כי "הפעם הסיפור נגמר", ובכל פעם המציאות מוכיחה אחרת. גם בהסכם האחרון שנחתם בנובמבר 2024 סיפרו לנו כי חיזבאללה מוחלש וכי ישראל השיגה ניצחון.
אך המציאות מוכיחה שהבעיה לא נפתרה, ואנחנו שוב מוצאים את עצמנו בסבב לחימה נוסף. מי שמשלמים את המחיר הכבד ביותר הם תושבי הצפון, שחייהם מתנהלים כבר שנים בין מבצע למבצע ובין הפוגה זמנית להסלמה נוספת. המצב הזה חייב להיפסק.
במקביל למהלך מול הממשלה בביירות, על ישראל ליצור קשר ישיר עם הקהילה הנוצרית והקהילה הסונית – שני כוחות פוליטיים וחברתיים שאינם מזוהים עם חיזבאללה ואף רואים בו גורם שמדרדר את המדינה למשברים מתמשכים.
שתי הקהילות האלו הן שחקניות מרכזיות בזירה, ולשתיהן אינטרס ברור למיגור חיזבאללה והשבת האיזון הפוליטי למדינה. יצירת ערוצי תיאום, גם אם עקיפים ושקטים, עם גורמים בקהילות אלה יכולה להוות בסיס לבידוד פוליטי של חיזבאללה בתוך לבנון עצמה.
במהלך הזה חשוב לערב גם את ערב הסעודית, המדינה החשובה ביותר בעולם הסוני, שהיא בעלת השפעה פוליטית וכלכלית משמעותית בלבנון, בעיקר בקרב הציבור הסוני. לסעודיה יש מנופים והשפעה אדירה בלבנון. אם היא תבחר לתמוך במהלך שמטרתו חיזוק המדינה הלבנונית וחיסול חיזבאללה, היא יכולה להשפיע על המערכת הפוליטית בביירות באופן מכריע.
עם זאת מהלך מדיני לבדו לא יספיק. לצד הדיפלומטיה נדרש גם לחץ צבאי ממוקד. אסור לחזור לתפיסות ביטחוניות מיושנות כמו רצועת ביטחון לאורך הגבול. רעיונות כאלה שייכים לעידן אחר. המציאות הצבאית של היום השתנתה לחלוטין, ואסור לסיים את המלחמה הזאת ללא חיסולו המוחלט של הארגון הרצחני הזה.
חיזבאללה מחזיק כיום בארסנל רחב של רקטות וטילים לטווחים בינוניים וארוכים, בהם מערכות כמו פאג׳ר־5 ו־M302, לצד טילים מדויקים כדוגמת פאתח 110. טילים אלו מאיימים על כל מדינת ישראל, לא רק על הצפון.
