מירב ארלוזורוב| 08.07.22| themarker

 

שר החקלאות עודד פורר ראוי לתואר השר הצעיר המצליח ביותר - לאחר שהצליח להשלים שתי רפורמות היסטוריות ■ החקלאות הישראלית סובלת מבעיה כפולה: יצר הרס עצמי ולובי אימתני בכנסת.

התחרות על תואר "השר הכי אפקטיבי בממשלת השינוי" אינה הוגנת. שר האוצר אביגדור ליברמן קוטף בקלות את התואר בזכות חוק הסדרים ענק ורווי רפורמות ל-2022. אלא שליברמן הוא שר ותיק ומנוסה, ולכן הרבה יותר מעניינת התחרות בין השרים הצעירים והלא מנוסים בממשלה החדשנית הזאת.

על התואר יתמודד כנראה שר התקשורת יועז הנדל, בעיקר בזכות הטלטלה הנועזת במונופול הסלולרי החרדי ("הקומות הכשרות"), שעשויה למוטט את חומות הגטו החרדי. כמה מצער שהמהלך הצפוי הראשון של בנימין נתניהו, אם יחזור לשלטון עם המפלגות החרדיות, יהיה לבטל את הרפורמה המופלאה הזאת. מול הנדל נושא עיניים לתואר גם שר הדתות מתן כהנא, שהעז לבצע רפורמה בכשרות, וניסה לבצע רפורמה בגיור, אך לא הספיק.

רק שעם כל הכבוד לשניים האלה, את תואר השר הצעיר המצליח ביותר בממשלת השינוי חייב לקטוף מתמודד שלישי - שר החקלאות עודד פורר, שהצליח להשלים שתי רפורמות היסטוריות בצומח ובלול, ולבצע עוד שני מהלכים להפחתת מכסים בחלב ובבשר. זהו הישג חריג בכל קנה מידה, ועוד לשנת עבודה בודדת, ובוודאי הישג חריג לנוכח העובדה שאת הרפורמות הללו לא העז אף שר חקלאות קודם לבצע במשך עשורים.

הנתונים הם חד-משמעיים: החקלאות הישראלית תקועה ולא מצליחה להגדיל את התפוקות שלה, במדינה שמספר הנפשות בה צומח בקצב מהיר
זאת ועוד, להבדיל מהשרים האחרים, את ההישגים של פורר יהיה קשה הרבה יותר לבטל, משום שהחקלאים חתומים על הרפורמות הללו, ומכיוון שאחרי שמכסים יורדים קשה לפוליטיקאים לחזור להעלות אותם - אף שהחקלאים, בהודעה שבה בישרו על חתימת ההסכם בחקלאות הצמחית, הבטיחו לנסות להפר אותו כבר בממשלה הבאה: "יש בהסכם נושאים שיש לתקן, ונפעל מול הממשלה הבאה לתקן זאת", הודיעה הנהלת התאחדות חקלאי ישראל על אישור עיקרי ההסכם בענף הצומח.

ההבטחה להפר הסכם שזה עתה נחתם מלמדת מדוע היה קשה כל כך לבצע רפורמות בענף. החקלאות הישראלית סובלת מבעיה כפולה: יצר הרס עצמי ולובי אימתני בכנסת. התוצאה היא הרס מתמשך של החקלאות, בלי שאף ממשלה מצליחה לעצור זאת. "הצלחנו להעביר את הרפורמות נגד לובי חזק", אמר השבוע פורר בשיחה עם TheMarker. "החקלאים נוגעים ברגש של כולנו, ולכן הם שזורים בתוך סיעות הקואליציה והאופוזיציה גם יחד".

רק שכאשר עובדים עם הרגש, ולא עם השכל, מקבלים את התוצאה שניבטת בנתונים: סטגנציה בתוצרת החקלאית בישראל לאורך שנים. משרד החקלאות עצמו, בניתוח מ-2019, הצמיד את הכותרת "סטגנציה" לשקף השני במצגת שלו. השקף מציג כיצד מ-2009 עד 2018 (נתון אחרון) ערך התפוקה החקלאית בישראל לא השתנה. גם במונחים כמותיים, ולא כספיים, היקף הייצור של פירות וירקות בישראל לא גדל מ-2009. משנת 2000 יש ירידה של 20% באספקה של פירות וירקות לנפש (יציבות בעשור האחרון).

ככל שהחקלאים נחלשו יותר, כך הם פוחדים יותר משינוי ומחשיפה כלשהי לתחרות, וכך הם הקשיחו עמדות בנוגע לכל הצעות רפורמות
הנתונים חד-משמעיים: החקלאות הישראלית תקועה, ולא מצליחה להגדיל את התפוקות שלה - במדינה שמספר הנפשות בה צומח בקצב מהיר. גרף של האוצר ממחיש את הפער בין הקיפאון בתפוקות החקלאיות לבין הגידול המהיר באוכלוסייה בישראל. אם כבר היום המחסור בפירות וירקות מביא לזינוק במחיריהם - בעתיד המחסור עומד להתרחב פי שניים. אין דרך קלה לומר זאת: החקלאים בישראל לא מצליחים לייצר לנו מספיק מזון. הסיסמה של "אבטחת אספקת המזון" היא סיסמה ריקה, כי החקלאים לא מסוגלים לעמוד בה.

הצלחנו לשנות דברים שלא שונו 20 שנה, ועשינו זאת ממש בדקה ה-90", אומר פורר. "החקלאות הישראלית נשארה מאחור, וזה שהתפוקה לא עלתה במשך עשורים זה מתכון לאסון. אם לא היינו פועלים עכשיו, היינו צופים עוד כמה שנים בנפילת החקלאות בישראל".

הסיבה לשקיעת החקלאות הישראלית ברורה לעין: הגנת יתר. ממשלות חלשות ולובי אימתני בכנסת איפשרו לחקלאות הישראלית לשמור על אותו מבנה מאז שנות ה-50: חקלאות שמבטיחה את פרנסת חקלאיה באמצעות חסימת התחרות. שני ענפים, הלול והחלב, מנוהלים כקרטל מרוכז בחוק (משטר התכנון), מה שלא מאפשר תחרות כלשהי, לא בין יצרנים מקומיים, וכמובן גם לא מול יבוא מחו"ל. שאר הענפים קיימו תחרות פנימית, אבל נשארו מוגנים מפני תחרות מחו"ל באמצעות משטר מכסים. למעשה, התחום האחרון בישראל שנשאר חסום ליבוא הוא החקלאות, והתוצאה היא דריכה במקום ושקיעה מתמשכת. בעוד החקלאות העולמית מתקדמת ומתפתחת, ישראל - שפעם התגאתה בחקלאות המתקדמת שלה - פתחה פיגור.

זהו נזק לכל הצדדים: החקלאים איבדו את היעילות ואת התחרותיות שלהם, וככל שנחלשו יותר, כך התקשו יותר לסגור את הפיגור. הציבור הישראלי מתמודד עם מחסור גובר ומחירי מזון שנהפכו לבין הגבוהים בעולם. זהו מעגל שלילי שמזין את עצמו: ככל שהחקלאים נחלשו יותר, כך הם פוחדים יותר משינוי ומחשיפה כלשהי לתחרות, וכך הם הקשיחו עמדות בנוגע לכל הצעות רפורמות. הלובי החקלאי בכנסת, בעיוורונו הרב, הגיש לחקלאים את חבל התלייה שבו הם תלו את עצמם.

"אני לא מאשים את החקלאים", אומר על כך פורר, "אני מאשים את ממשלות ישראל לדורותיהן, שחשבו שהתפקיד שלהן הוא להגן על החקלאות, ולכן רק סגרו את השווקים, ומנעו התייעלות".

פורר מדבר על "קיר פירותי" כהמחשה. זאת שיטת גידול מטעים שמקובלת כיום בעולם, שבה המטע ננטע בצפיפות רבה, דבר שמאלץ את העצים לצמוח לגובה. הקיר הפירותי מגדיל את תפוקת המטעים בעולם ב-30%, ועם מכונות קטיף מודרניות שמותאמות לו, התפוקה יכולה לעלות בעוד עשרות אחוזים. רק שכדי לרכוש מכונות קטיף מתקדמות צריך הון - ובמצבה המדורדר והמפוחד של החקלאות הישראלית כיום, כמעט אף חקלאי לא יעז לבצע השקעות גדולות. מה עוד שאין לו סיבה, כי בכל מקרה התחרות שהוא מתמודד עמה מוגבלת.

שתי הרפורמות שפורר חתום עליהן, הלול והצומח, משנות זאת. שתיהן מבוססות על אותם עקרונות: חשיפת החקלאים לתחרות (ביטול התכנון בלול, הפחתת מכסים ליבוא בצומח), ובמקביל מתן תקציבים שיאפשרו לבצע השקעות הון. פורר לא מסתיר כי העובדה שהצליח עם הרפורמות, במקום שבו כל שרי החקלאות הקודמים כשלו, במידה רבה בשל התמיכה של ליברמן בו. האוצר העמיד תקציב של יותר מ-3 מיליארד שקל, בתוכם 700 מיליון קבועים מדי שנה, להשקעה בענפי הפירות והירקות בישראל, במקביל למאות מיליונים שניתנו ללולנים כדי לעבור ללולים מודרניים (ללא כלובים).

זאת התשתית לקפיצת מדרגה הכרחית בחקלאות הישראלית: החשיפה לתחרות תיאלץ את החקלאים לצאת מאזור הנוחות שלהם, להתקדם ולהתייעל. התקציבים הנדיבים יאפשרו להם לבצע את השקעות ההון הנדרשות לשם התקדמות טכנולוגית וחדשנות. על הדרך, הצורך הכלכלי ייאלץ את החקלאים לעבור למשקים גדולים בהרבה, כלומר להתמזג או לפרוש מהענף. היעילות והחדשנות גם יאפשרו להזרים דם חדש, ולמשוך צעירים לענף. התהליך לא יהיה קל, אבל הוא הכרחי לטובת כולם.

"החקלאי הממוצע הוא בן 65, אף אחד לא רוצה להיות חקלאי יותר", אומר פורר. "חייבים דור צעיר וחדשן, וחייבים להחזיר את ישראל לקדמת הטכנולוגיה החקלאית, כמו שהיתה בעבר".