חוק ההשתמטות – דקירה בגבם של גיבורינו

עו"ד דלית כסלו ספקטור | אשת מילואימניק ואם לשני לוחמים בסדיר ובקבע

דעה אישית נוקבת של אם לשני לוחמים: למה אסור למדינה לתת פרס להשתמטות.

איך התחיל הבוקר שלכם?
עם צו 8 לסבב החמישי, או אולי כבר השמיני שלכם?
או שאולי גם היום עברתם מלוויה ללוויה?
וכיכר החטופים – כבר ביקרתם שם הבוקר?

ואת הטלפון עם המשפט "אני נכנס, אוהב אותך אמא" – כבר קיבלתם?
אם כן, אתם כנראה שייכים לאותו פלג הולך ומצטמצם בציבור:
הציבור שנושא בנטל.

בזמן שאתם משרתים, מגנים, נפרדים מהאהובים שלכם וחרדים לגורלם,
הממשלה ממשיכה לרפד את המשתמטים בכספים ופטורים.
פשוט וחד: לוקחים מהמשרתים – ומחלקים למשתמטים.

מדובר בממשלת הפקרה.
ביד אחת – שולחת את ילדינו, בני זוגנו, אותנו – לחרף את נפשנו בחזית.
וביד השנייה – פוטרת ציבור שלם מחובת השירות למדינה.

בעוד עסקים של מילואימניקים קורסים ומשפחות מתפרקות,
ממשלת ה-7.10 סופרת הטבות – לא חיילים.
היא שוקלת כמה עוד אפשר לקחת ממי שעזב הכל – כדי להגן גם על מי שרוקד לצלילי "נמות ולא נתגייס" – לצד שר בממשלה.

צדק אביגדור ליברמן כשקרא לשלול מהמשתמטים את זכות ההצבעה.
האחיכם יבואו למלחמה – ואתם תשבו כאן להחליט עבורם?

המשוואה של ליברמן פשוטה וצודקת:
מי שלא מוכן לשרת את המדינה – לא יקבע את עתידה.
כמה פשוט – ככה נכון.

עד מתי?
עד מתי נהיה מגש הכסף שעליו מוגש ביטחונם של המשתמטים?
עד מתי נשלח את טובי בנינו למות, רק כדי לשמר קואליציה שבויה?

מי שאינו רואה עצמו חלק מהכלל – שיתכבד וישחרר אותנו מהמחיר שאנחנו משלמים עבורו.

קידום חוק ההשתמטות הוא דקירה בגבם של גיבורינו.
ולזה – חייבים לשים סוף.

הגיע הזמן להילחם לא רק על חטופינו – אלא גם על עקרונותינו.
להשיב את גאוותנו הלאומית.
להיות עם אחד.
ולהוקיע, בכל דרך חוקית ודמוקרטית, את מי שבוחר לא להיות חלק ממנו.

כותבת הטור הינה עו"ד דלית כסלו ספקטור, בעלת משרד לעורכי דין ופעילה חברתית ממובילות תנועת אמא ערה