גיוס עכשיו לכולם – הוא צו השעה
נפתלי בן סימון | לשעבר עיתונאי בכיר בערוץ 1 וחבר מפלגת ישראל ביתנו
כשעליתי לארץ ממרוקו, שאלתי את הוריי איפה שאר האחים הגדולים.
הם ענו לי שכבר עלו לפנינו ונקלטו בפנימיות כמו כפר חסידים או ימין אורד.
ב-1973, בעודי מנסה לעכל את המעבר ממרוקו לישראל, פרצה מלחמת יום כיפור.
שלושה מאחיי – שבקושי ראיתי כילד – גויסו למלחמה.
הוריי, שבקושי דיברו עברית, הבינו את גודל השעה.
הם הבינו שזה חלק מהתגשמות החזון הציוני.
שלושתם חזרו מהמלחמה בשלום – אבל הצלקות נותרו פתוחות עד היום.
זה לא רק הסיפור האישי שלי – זה הסיפור של מדינה שלמה.
מדינה שקמה מתוך חלום של 2,500 שנה, מתוך רצון להיות חופשיים בארצנו.
המחיר קשה. כבד.
אבל אלה שלקחו חלק במאבק לקיום המדינה, הבינו את גודל השעה – והתגייסו.
וגם היום, למרות כל מה שנאמר על "דור הטיקטוק",
הנוער שלנו מבין היטב את מחירה של עצמאות יהודית.
מדינה יהודית. ציונית. דמוקרטית.
אני זוכר את הליכוד של פעם.
ליברלי, לאומי, מפוכח.
לא היה עולה על הדעת ש"גיבורי החזון הציוני" יהיו משתמטים בכוללים.
בגין, שמיר, שרון – לא היו נכנעים לתכתיבים חרדיים הזויים.
ולא שומרים קואליציה מושחתת על חשבון חיילים בשטח.
לצערי, הליכוד הזה איננו עוד.
במקומו קיבלנו מפלגה שמקדמת חוקי השתמטות,
סטירת לחי למשפחות שכולות, יריקה בפרצוף של לוחמים.
אביגדור ליברמן היטיב להגדיר את שלושת התנאים הבסיסיים לקיום המדינה:
-
תרומה לביטחון – שירות צבאי או לאומי.
-
תרומה לכלכלה – השתתפות בשוק העבודה.
-
תרומה לחברה – לימודי ליבה וחינוך לערכים.
אז כמה מהחרדים עומדים באחד מהתנאים האלו?
מעטים. מזעריים. והמספר רק יורד.
התחזיות ברורות: אם זה לא ישתנה – הכלכלה והחברה בישראל יקרסו.
ומה אנחנו מקבלים בשנת 2025?
קואליציה של הכנעה.
מדינה שמאמינה באמת ובתמים שלומדי התורה מגנים עליה יותר מחיילי צה"ל.
נרטיב שקרי, מופרך, ומסוכן – כזה שמחזיר אותנו לימים של משיחי שקר.
מעולם לא היה ריחוק כזה בין מה שנקרא "בחורי ישיבה" לבין מהות רוחנית אמיתית.
קיבלנו ממסד קיצוני, מנותק, מזלזל, מתנשא.
וכל זה – בזכות האדמו"ר העליון של הפוליטיקה החרדית בישראל:
ביבי נתניהו. האיש שנתן תעודת כשרות להשתמטות.
אז זה נגמר.
הציונות החילונית והדתית – אחים הם.
אנחנו חיים יחד, נלחמים יחד, וקוברים זה את זה בשורות צבאיות.
בממשלה הבאה – והיא תקום – לא יהיו יותר משתמטים בשלטון.
דוד בן גוריון קיווה לשמר נציגות סמלית של יהדות הגולה.
ומה קיבלנו?
מפלצת פוליטית שבולעת הכול בלי להתנצל.
הפתרון ברור:
ניתוק מוחלט של החרדים מהפוליטיקה.
די לצביעות. די לפריבילגיות.
הגיע הזמן להכריז בבירור – מהי אזרחות במדינה שנלחמת על עצם קיומה.
אחיי הגדולים לחמו ב-73.
הילדים שלהם לחמו בשומר חומות, צוק איתן, מלחמת לבנון השנייה ומלחמת חרבות ברזל.
זאת הציונות האמיתית. זאת היהדות האמיתית.
הגיע הזמן להניף את הדגל הזה בגאווה.
על כל מפלגה ציונית מוטלת החובה לתקן את מה שנשבר –
ולעשות את זה עכשיו. לפני שיהיה מאוחר.
אין לנו מלבדנו בשמיים – ואין לנו מלבדנו כאן, על הקרקע.
זה השילוב היהודי המנצח. זאת חובתנו כלפי הדורות הבאים.
גיוס עכשיו לכולם – הוא צו השעה 🇮🇱
כותב הטור: נפתלי בן סימון, לשעבר עיתונאי בכיר בערוץ 1, איש ליכוד בעברו וחבר מפלגת ישראל ביתנו.
